ה D.N.A  היהודי

זיכרון סלקטיבי הינו מאפיין נוסף שאפשר לזהות ב D.N.A היהודי.

אנו זוכרים טוב מאד מי, מתי  ואיך פגעו בנו. אנו שוכחים שוב ושוב מתי ואיך פגענו באחרים.

נוח נכון ?

שוב ושוב אנו מזכירים לעולם איך הוא שתק כשהנצים פגעו ביהודים. אנחנו מכריחים את העולם לזכור ולא לשכוח. שוב ושוב אנחנו שוכחים איך אנחנו פוגעים באותם ניצולים. נוח לנו מאד, כאזרחים, לעמוד מנגד ולתת לפגיעה הזו להמשך. נוח לנו לשכוח.

נוח לנו להסתובב בתוך משולש הקורבן.

כשאנחנו קורבנות אנחנו מלוכדים.

כשאנחנו מצילים אנחנו אמיצים.

אבל

כשאנחנו מקרבנים אנחנו חזקים ושולטים.

אז, איפה אנחנו רוצים להיות?

​

העם רוצה להיות מלוכד!!!!

המנהיגים רוצים לשלוט ולהיות חזקים!!!!

ומעטים מאתנו רוצים להיות האמיצים. אין להם ממש מקום בתוכנו. אותם לא ממש רואים, שומעים ומכבדים. העם שואף להיות כמוהם אבל פוחד מהפילוג. המנהיגים מזלזלים בהם ומשתמשים בהסחת דעת, מניפולציות ושקרים כדי להישאר חזקים ושולטים.

​

ה D.N.A היהודי יכול להשתנות!!!

אנחנו מספיק חכמים כדי לשנות אותו. אנחנו מספיק חזקים כדי להפוך את הפחד למפלג. ולהפוך את המשפט "ואהבת לרעך כמוך" למאחד ומלכד. אנחנו מספיק חזקים כדי לוותר על האלימות ולדחות אותה על הסף.

להיות אור לגויים משמע לפעול מתוך אהבה ולא מתוך פחד.

הפחד מוביל אותנו לחורבן הבית.

אהבה תוביל אותנו לבניית הבית.

 

 

יש המאמינים, ואני בניהם, שהמציאות שלנו היא השתקפות או מראה לעולם הפנימי שלנו. מה שאומר, שבעולמנו האישי שולט חותם אלים ושולח זרועות ארוכות לכל עבר תחומי חיינו.

יכולת המניפולציה והשקרים התחזקה והתעצמה עד כדי שלמות. השאלות שאנו צריכים לשאול את עצמנו הן קשות מנשוא.

באיזה הסחות דעת אנו משתמשים כדי להתעלם מדברים שמציקים לנו?

איזה שקרים אנו מספרים לעצמנו כדי לתרץ את אי העשייה שלנו לטובתנו.

מה עם המניפולציות שאנו מפעילים על אחרים כדי לחזק את רגשות האשמה, הבושה והפחד.

וכל זאת רק כדי שאנחנו נרגיש יותר טוב עם עצמנו. והרי, זה השקר הגדול מכולם.

האלימות שזורה במניפולציות והשקרים ע"י הפחד שהאגו מעורר במחשבתנו.

זיכרוננו האישי סלקטיבי במיוחד.

​

שוב ושוב אנו זוכרים מתי, איפה ואיך פגעו בנו. אנו מקשיחים את ליבנו שמה חס וחלילה ניפגע שוב. אנו נתפסים ברגעים הקשים בילדותנו ולא מוכנים להרפות מהם, כי הם, הם התירוץ לכישלוננו בעיניי עצמנו. שוב ושוב אנו שוכחים את הרגעים הנפלאים, אוהבים ושמחים מילדותנו, כי הרי לא מתקבל על הדעת שנהיה אומללים כל כך אם הם קיימים בזיכרוננו.

​

אז, איפה אנחנו רוצים להיות?

האם אנחנו אמיצים מספיק, חזקים מספיק לעמוד מול הפחדים שלנו ?

לעמוד מולם עם מלא האהבה ולב פתוח לרווחה?

לוותר על האלימות ולדחות אותה על הסף ?

האם אנו יכולים לפעול מתוך אהבה לעצמנו ולגופנו ולא מתוך פחד ?

האם האהבה תוביל אותנו לבניית ביתנו ובריאותנו ?

​

התשובה נמצאת רק בתוכנו. בתוך כל אחד מאתנו.

היא פשוטה אבל מורכבת, קלה אך דורשת המון עבודה.

עבודה פנימית וחיצונית ואם כוח רצון אז אולי, העם יתלכד מתוך אהבה. המנהיגים ישלטו מתוך אהבה ואנו כולנו נהיה אמיצים .