"אנשים לא נושמים, וככל שהם עוברים חוויות קשות הם עוצרים את הנשימה", מפרטת קונפינו, "בנשימה מעגלית לומדים לנשום בצורה נכונה יותר. תראו למשל איך תינוק נושם עם כל הגוף. ככל שאנחנו עוברים במהלך החיים חוויות שמטרידות או מפחידות אותנו, אנחנו עוצרים את הנשימה ובסופו של דבר מאמצים נשימה בדרך כלל רדודה שמתאימה לנו כדי לא לחשוב ולהרגיש דברים. התפקיד של הנשימה הוא לחבר בין המחשבות והרגשות לבין הגוף שלנו. בכל פגיעה בגוף יש מחשבה ורגש שמסתתרים בפנים. אם יש לי פגיעה בעיניים למשל, כאב כתוצאה מדלקת או משהו שאינו תקין, יש מאחורי זה מחשבה או רגש שלא רוצים לראות. לא מספיק לטפל רק בצד הפיזי וצריך להשקיע גם בחלקים אחרים".